פסק-דין בתיק ת"ק 28127-06-12

הרקע והצדדים

1.      בתאריך 04.06.2003 רכשו התובעים מן הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") דירה בפרויקט "לה טראסה" בעיר ראשון לציון (להלן: "הדירה" או "הנכס"). במהלך הדיון שהתקיים בתיק, הוסכם על מחיקת התביעה ככל שהיא מופנית אישית כנגד הנתבע 2.

2.      בשנת 2008, בעקבות מכתב מעוה"ד שטיפל בעיסקה מטעם הנתבעת, פנו התובעים לעיריית ראשון לציון לקבלת אישור, הנדרש לשם רישום זכויותיהם בנכס.

על פי המידע שקיבלו התובעים בעירייה, הוברר להם שקיים חוב של הנתבעת על הנכס בגין היטל השבחה על סך 22,698 ש"ח שלא שולם עד אותו מועד ואי לכך לא יוכלו התובעים לקבל את האישור, הדרוש לרישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

בנסיבות אלו ולאחר שפנו לנתבעת בדרישה כי הנתבעת תשלם את החוב המוטל עליה, ולאחר שהמתינו כשלוש שנים וחצי לטיפול הנתבעת בהסדר החוב - ובלית ברירה, כדי להביא לרישום הזכויות בנכס על שמם - שילמו התובעים את היטל ההשבחה, לאחר שניהלו מו"מ עם העירייה והביאו להפחתת הסכום הנדרש.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בהשבת הסכום ששולם על ידם כהיטל השבחה, תשלום שהנתבעת חבה בו, בסך של  13,788 ש"ח.

3.      הנתבעת טענה כי התכנית שהיוותה עילה לחיוב בהיטל השבחה לא חלה על הדירה, הואיל והתוכנית חלה אך ורק על "בתים צמודי קרקע" או "חצר פרטית של דירות גן".

לגישת הנתבעת, הדירה שרכשו התובעים אינה עונה על אף אחת מהחלופות המצוינות בתכנית.

יתרה מכך, הדירה המדוברת נמצאת בקומה שישית של מבנה ומעליה נמצאת קומת הגג, היינו, כלל לא מדובר ב"מרפסת גג" כפי שדורשת התוכנית, ולפיכך לעמדת הנתבעת לא היתה לעיריית ראשון לציון עילה לחיוב בהיטל השבחה בגין דירה זו.

4.      לגישת הנתבעת, היטל ההשבחה ששולם על ידי התובעים משביח את דירתם ומאפשר להם להוציא בבוא היום היתר בנייה לקירוי המצללה, ללא חבות נוספת בעתיד בהיטל השבחה.  הנתבעת סבורה שהיטל ההשבחה - אם הוטל על הנכס כדין - מקורו בבניית פרגולה על המרפסת השייכת לדירה.

בנסיבות אלה סבורה הנתבעת כי אין הצדקה להטיל את החבות לתשלום היטל ההשבחה על הנתבעת, שמכרה לתובעים דירה עם מרפסת לא מקורה וגבתה תמורה בהתאם.

דיון והכרעה

4.      בפני בית המשפט הוצגו 3 מכתבי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון (להלן: "הוועדה") הממוענים אל הנתבעת, ובהם דרישה לתשלום היטל השבחה הנוגע לדירה שרכשו התובעים. מכתבים אלה נושאים תאריכים 26.11.08, 20.4.09 ותאריך נוסף שאינו קריא.

          התובעים טענו כי הפרגולה נבנתה על ידם רק בשנת 2010 או 2011 ולפיכך ברור כי הדרישה שיצאה בשנת 2008, כמו גם ב- 2009 לא התייחסה לאותה פרגולה שבנו התובעים. 

5.      הסכם הרכישה המלא המתייחס לעיסקת המכר של דירת התובעים לא הוצג בפני בית המשפט. עם זאת, גם בהעדר ההסכם המלא, אני מניחה כי הנתבעת - כמוכר הנכס - מחוייב לנקוט בפעולות הנדרשות מצידו, כדי להביא לרישום הזכויות בדירה על שם הקונה.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי יצאה ידי חובתה כאשר שלחה מכתב תשובה לוועדה וכי מאחר והוועדה לא השיבה לפניותיה הרי שלא היה עליה לעשות דבר מעבר לכך.

          בסעיף 12 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי "העיריה לא השיבה למכתב תזכורת זה... חרף פניותיה החוזרות ונישנות של הנתבעת 1". עם זאת, הנתבעת לא הביאה כל ראייה או עדות התומכת בטענה כי היו פניות חוזרות ונשנות או כי נעשה ניסיון אמיתי ורציני לברר את הדרישה לתשלום ואת חובתה לשלם היטל השבחה, אם לאו.

נפסק לא פעם, בסוגיית אי העדת עד רלוונטי, כי ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו (ר' למשל, ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י (1) 239 , 245, וכן  ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד (1) .[(701

בנסיבות אלה, אני רואה לחובתה של הנתבעת את העדר ההוכחת הטענה האמורה בדבר הפניות החוזרות, מקול וחומר לא הוכח כי נעשתה פעולה אפקטיבית כלשהי, ואני קובעת כי הנתבעת לא עשתה די על מנת לפתור את הסוגייה ולהביא לביטול דרישת התשלום להיטל השבחה מצד העירייה.